Monday, June 18, 2018

Avraham Herzlich - The Shepherd who Sold the Ferrari. Father of Talya Kahana hy"d



Bs"d

https://food.walla.co.il/item/285834  edited translation of Google translate

The Shepherd who Sold the Ferrari

Avraham Herzlich is a 75-year-old shepherd who has come a long way from his wild youth in New York, through his immigration to Israel, the murder of his daughter and husband, and until these days, takes care of he flock of tens of beautiful sheep in tranquility. 

Tags: Kfar Tapuah
by Boaz Volynitz
Thursday, May 28, 2015, 

The Shepherd of the Flock Abraham Herzlich (Reuven Castro)

Abraham Herzlich is a 75-year-old shepherd, strong and thin. His very white teeth and his entire being with an all burning passion for the Sisyphean work involved in the operation of his life's work. [https://en.wikipedia.org/wiki/Sisyphus] The essence of this operation in recent days is a flock of dozens of beautiful goats who take advantage of every minute of passive heat in the pastoral valley between the Israeli village of Tapuah and the Palestinian village of Yasuf in search of food. Their time is precious. In a short while the heat wave would begin, and in the meantime, a sturdy wolf dog would chomp them with an efficient and concentrated shriek one every few minutes.

The Shepherd Abraham Hartzlich 

Young Abraham. Immigrated at the age of 18 
To a leg with a cast that leads to thoughts of the Holy Land

Sheep herding in the new Israel is often likened to a romantic hobby in which a substantial business interest lies behind. It is rare to do this work, for there is no brand of cheeses or branched meat at the end of their work. The cost of living as a common concept and a magnet for any contemporary social discourse, forcing them and us to ask at the end of everything by default ?? 'Where's the money?' Herzlich, a modern and highly complex Biblical icon, tasted all in his life... both the  the Holy and the profane: The winding journey that began with a motorbike ride in hedonistic New York, continued barefoot on journeys through all the green landscapes of Israel and with a  terrible bereavement.now in the final stretch, more tranquil, 'Where is the physical soul?' Hartzlich asks before, during and at the end of every chapter of his life.

Born in Brooklyn, New York, he grew up as a complete secularist until the age of 23. He was descended from a family of Jews who fled from Eastern Europe to the vibrant America of the 1940s. "The social environment in my street was completely cut off from religion, at least in circles that were close to me ... Most of the Jews did not observe Shabbat, maybe a bit of kashrut." At the age of seven, his mother died after a long struggle with cancer and his perception of the orphanhood that took hold of him at that time brought God closer to him purposefully. "God is closer to orphans than anyone else, even more than Jews."

The process of immigration to Israel began at the age of 18 and was realized five years later. He was recognized as an amateur youth and an expert on luxury cars and motorbikes. "I had a BMW motorcycle 600 cc. This instrument gave me a first spiritual release from city life, I hated New York. I did not know nature because of it, and with the motorcycle I went almost every day for a ride in the mountainous landscapes on the outskirts of the city. "He enrolled in engineering studies at a college in the city and left shortly after receiving a job offer from a local company that imports BMW cars and motorcycles to the US. He left New York with a business partner to Miami, Florida, and opened his own dealership for Ferrari cars - both for urban use and race tracks. At the age of 23, the Miami episode ended with the return to his family in New York and an injury during a run in Central Park led to a leg with a cast and practical thoughts about creating a more spiritual life in the Holy Land.

The Shepherd of the Flock Abraham Herzlich (Reuven Castro)
Walking as an atonement for contempt for nature
Every new immigrant knows: Yemenite Jews enjoy being barefoot the most.
"I did not know what sheep were, but on one of my walks in the field I met an Arab shepherd from Tira and asked him if there was a place in the country where there were Jewish shepherds."

Secular wealth was no longer happiness in his eyes and the journey to Israel was done on the way,  not the way - two weeks of sailing within a cruise ship of ZIM. "I came to Israel as a person looking for meaning for his life," he says. "I felt the Holiness and became sold to the Hebrew language and mastered in a short time." Hertzlich enrolled in a second academic experience in Bible studies at the Hebrew University of Jerusalem, but another persuasion, a spiritual one this time, drew him out: "One of the rabbis at the university recommended a unique experience in Rosh Ha'ayin. He identified my special interest in Eastern Jewry, with an emphasis on the practices and poetry of Yemenite Jewry. "

A secular Jew who is a former New Yorker finds himself connected to Yemenite Jewish customs?

"The grasp of prayer in Eastern Jewry speaks more to me perhaps because of the element of humility within it, the sense of connection to the ground and not from loftiness coming from one person or the people, Jews who wore black always frightened me, even when I was growing up in Brooklyn.

He now learns in the Cheder (school for young boys) of Torah the basic customs in Rosh Ha'Ayin with 8-year-olds. From there he draws the innocence and inspiration to live his life according to God's leadership and His teaching of the people of Israel by the way the shepherd leads his sheep. "I did not know what sheep were, but on one of my walks I met an Arab shepherd from Tira and asked him if there was a place in the country where there were Jewish shepherds. Under his guidance, soon I started walking barefoot from Rosh Ha'ayin to Kfar Zeitim.While once I loved the the speed and being on the fast track and belittled the ground,  I now wanted to feel everything slowly and physically and pure spiritually, and I went for six days to the village of Zeitim, where I first experienced sheep grazing within a month. "

What is the physical price you paid for this journey?

"My legs were getting stronger as I walked, there was almost no physical pain," he says, "but for me, walking was an atonement for my undesireable  love for motorbikes and the fast track.
.
At the age of 26 in Kfar Zeitim, he met Aviva, his future wife and the mother of his 11 children. She was a childcare worker at Poriya Hospital and her mother was the cook of the village dining room. "If there was leftover food after the children finished, she would always let me eat a little bit, but I was not poor and needy, I had savings from the US and a family that sent me money from time to time, but I chose a life of extreme modesty. I guess she told Aviva things about me, and from there everything went on. During our first meetings we went on a trip to Safed and talked a lot about our views of life. I told her at this stage of my life that I decided to live simply and independently and provide for all my own living needs. "

The Shepherd Abraham Hertzlich
He replaced the lambs with goats. 
Avraham exchanged a handful of sheep for olive oil, material and a new herd of goats

"The shepherding was for me the freedom of movement and thought and brought total lack of dependence on others. we decided to establish a simple lifestyle and we did so.  The young couple held a small herd of sheep. "When the olive oil was harvested in Kfar Zeitim, we would take olive oil from it, and when the oil ran out, I would trade in sheep with Arabs for oil, not an economic model of regular income, but trade in goods and benefit from the herd. External trade, mainly through trade with the people of Jenin, was in exchange for sheep - fabrics for sewing clothes and even sugar. "

Sustanance founded on the sheep creates a healthy lifestyle without lacking according to his understanding yet even so, in order to establish a larger and more substantial flock, Abraham and Aviva plus their three small children returned to America for a few years to get to know the family better and to save more money to buy a herd and a plot of land to build a house. "I took a basic computer programming course and was hired as a programmer at Metropolitan Life Insurance in Manhattan, and after three years saved $ 12,000 and at $ 100 per head and related expenses, I planned to build a herd of 80 sheep. The way back to Israel, the family chose to do a slightly different but well-known route to Avraham, via a cargo ship. Stops in Tangier, Morocco and from there to Naples in Italy and a last ship from Greece to the port of Haifa. "

"In 1968 we found an empty farm in the village of Zeitim, and after the first years of a significant shepherding, I felt that I was born a second time, and I went out with the flock to the area and threw the past into the garbage. Kfar Zeitim is a magical place for herding sheep and the herd drank daily from the wellspring of Ein Nitai in the center of the village.  After a short period, Abraham sells all the sheep and buys goats in their place.  "Sheep can't eat everything in Nature.  Certain periods they only eat fodder.  Switching to goats provided flexibility in feeding them and working with them.  Once a month I was a goat slaughterer and the meat was in the freezer for a month.  Before Passover and Rosh Hashana I would sell the young goats as an attractive product because these are natural goats who drink only goat milk And eat only from grazing. "

The supply home home meals was then limited and simple. Regular menu of olive oil tomato and hyssop. Pita bread was the result of a process of buying wheat, milling the wheat in the Tur'an village, and returning with a flour sack to turn into dough.

The Shepherd of the Flock Abraham Herchlich (Reuven Castro)
Traveling on foot that go on for days

After 40 years in Kfar Zeitim and 11 children, a new chapter begins in his life. Shmuel, his eldest son, built a goat pen for him in Kfar Tapuach, as an invitation to live and to connect with some of the children of the family who had become families of their own and who  lived there. The heavenly grazing land in the village of Zeitim was destroyed over the years. In parallel to the massive infiltration of the kibbutz cows and the barbed wire fences that came with them, injuring the goats. "I asked myself why should we be indangered in Tapuach. "  Because I knew that whole herds were stolen there, not individual heads like at Kfar Zeitim, and also a clear danger to life coming from some of the Palestinian neighbors," Avraham recalls.

The journey back, like the journey  that took ten days from the village of Zeitim to Tapuach, the journey that started it all,  would be by foot. This time with shoes. "On Tuesday I went on a journey and miraculously arrived two hours before Shabbat, and I did not know exactly when the litter was expected, and worse, it was the beginning of winter and the land was still very dry. I worried about having a continuous source of water for the flock. 

With shoes that  have already died, why not hire orderly transport and a less dangerous way to transport the herd?

"I would have saved a lot of money if I rented a truck that would transport the flock for me, and during the trip I had a lot of necessary expenses that made it economically not worthwhile, but on this journey I returned and got to know the Land of Israel.  And like the first journey, I returned through the hills and not winding roads."

Talia, the daughter of Avraham Herzl 
The daughter of Avraham, Talia, who was murdered 

Every morning he recites the story of the binding of Isaac
After two years in Tapuach, at the end of March 2000, Avraham's life changed from one end to the next. Talia, his middle daughter, and her husband, Benjamin Ze'ev Kahane, are murdered in their car by an ambush of three terrorists on the road leading to Ofra. Talia served as her husband's assistant in the management of the Kahane Chai Yeshiva in Jerusalem, which he established in memory of his father, Rabbi Meir Kahane, who was murdered by a terrorist in the United States in 1990. "I had 200 goats in Tapuah and almost every day I took them for a 7-hour walk towards Emmanuel in the Nahal Qana area, and at 6:30 AM I received a call from Shmuel telling me that Benjamin had died and ended the conversation. ",After a few minutes he  called once again and said that Talya also was killed"  he recalled. The 6 children of Talia and Benjamin were adopted by Raya, Avraham's daughter, and they grew up, like their parents, of blessed memory, in Kfar Tapuah.

What has changed since Talya's murder in terms of perception?

"I refuse to be cut off from reality ... The Arabs want to kill us, and they swear to the Koran that they will do so, and in fact only the presence of the army stops them from killing ... People who have sheep are really occupying the land, much more than an army or farmers that have a presence in the area of their crop in a more limited space.  Can't understand those that speak of the Peace Process, in a time that they completely don't conceptualize the depth of Jewish Hatred.  On Thursdays, ever since the murder, I intentionally take the herd down to the road leading to the Tapuah junction to show a presence with the Palestinians, to show that I am not afraid to be close to them. "

The murder was the first in a series of criminal attacks that would follow. Two years ago they stole 400 heads from Avraham's herd - the entire herd. Two weeks later, the security forces found part of the herd in Jericho. The IDF and the police organized a raid on the thief's farm and Avraham joined the force to identify the goats: "After the forces had finished raiding the compound, they began to load the stolen goats into the truck. I recognized how many goats that did not belong to me that probably belonged to the thief. I said to the policeman: 'These are not mine!' And I see from afar the thief with cuffs on his hands trying to transmit the same message to the policeman. The policeman told me 'leave it alone' and I left it.  At the end of the day I returned with 25 goats out of 400. These 25th has already become 80, but it's very far from the herd that I had originally. "

Up to this point, the total theft of goats from Avraham's flock is approaching 800 head. A fact that would have deterred and perhaps even killed shepherds or other breeders, but Abraham is far from succumbing. "I'm no longer running, my body has changed, and I'm not trying to do things against nature, and if I sit for a long time on one spot, it's very hard for me to get up. I have a lot of quiet in life, meat and milk for a full family, and also for economic income when I need it.  Today at my age I don't worry about making a living. Baruch Hashem all my children are working and I manage with what I have.

What are the emotional elements that are expressed in your permanent sense of grief?

"Every morning I quote those verses from the Bible. He recites every morning the binding of Isaac from beginning to end. Thanks to the Akeida I understand the profound meaning of sacrificing a son. As in the basic story, the name instructed Abraham to bind Isaac and there was no open debate between the two sides, even though Abraham received a promise to fill the land with his seed. I have a lot of my own insights in this story. Abraham arrives at Mount Moriah and builds the altar, prepares the cut branches, and puts his son on the Alter above the branches. ". Above the branches, and not on the branches, led me to the conclusion that Abraham felt in his spirit that God would eventually have mercy on him and not cause him to kill his son. According to Hershlich, there is no need for physical sacrifice to  raise the  level of faith, but the act of offering the sacrifice is the reduction of the ultimate distance between man To God.

The shepherd Abraham Hartzlich
"Clean air will Lead to cleaner thought." 

In nature there are no schematic square structures, but shapes that tend to be curved
"In contrast to the cliché perception that 'our country is tiny,' there is a different reality of conquering the land with our feet and hence understanding that it is not as small as they say"

Can urban secular youth find a way to connect with sheep?

"Shepherding is a path which is a Spiritual Experience. Way before it turns into a profession young Jews should leave an open window of thought before establishing their lives and establishing a family and can find a real alternative to the family life that the urban environment offers.   I raised my children in the natural surroundings around Kfar Zeitim and they were educated and grew up with the experience of shepherding.  The field of grazing in the eyes of a child is an endless, frightening, intriguing and ultimately challenging space.  At the age of 9 my daughters would stay in the field with 400 heads.  Self Esteem develops because responsibility is created against the backdrop of the need for effective charge over the animals. What's the alternative on the other hand. What responsibility do children have today in a different environment? "

The connection to nature and the accompaniment of the flocks also provides Abraham with other useful abilities. "Moshe, one of my sons, was an excellent navigator when he served in the Egoz unit, and beyond the built-in advantage of staying and moving in nature, he understood the deep layers of the land that it is not as small as it seems, when you actually walk it.  The basic understanding that nature does not have schematic quadratic structures, but rather forms that tend to be rounded in. If two layers are attached to many others, it is possible to imagine the real expression on the map.

"If I would advise a  young urban Jew towards his adult life, I would say to him: 'Get married and move to a small community, Have children and first of all be, concerned with them  for their physical needs. Engage first in actualizing in thought the ability to provide them with clean air to breathe. Clean air will naturally lead to clear thoughts. "

רועה הצאן שמכר את הפרארי
אברהם הרצליך הוא רועה צאן 'צעיר' בן 75, שעבר כברת דרך מנעוריו הפרועים בניו יורק, דרך העלייה לארץ, רצח בתו ובעלה ועד לימים אלו בהם הוא מטפל בשלווה בעדר של עשרות עיזים יפהפיות
תגיות: כפר תפוח
בועז ווליניץבועז ווליניץ
יום חמישי, 28 במאי 2015, 18:30

שתף

 39 תגובות
רועה הצאן אברהם הרצליך (ראובן קסטרו)
(צילום: רובי קסטרו)
אברהם הרצליך הוא רועה צאן 'צעיר' בן 75, גופו חזק ורזה. שיניו לבנות צחורות וכל כולו תשוקה יוקדת לעבודה הסיזיפית הכרוכה בתפעול מפעל חייו. תמצית עבודת המפעל בימים האחרונים, היא עדר של עשרות עיזים יפיפיות אשר מנצלות כל דקה של חום סביל בוואדי הפסטורלי שבין כפר תפוח הישראלי לכפר יאסוף הפלסטיני לחיפוש אחר אוכל. זמנן יקר. בעוד זמן לא רב יתחיל השרב ובינתיים, כלב זאב נמרץ תוחם אותן לבליסה יעילה ומרוכזת על פי שריקה - אחת לכמה דקות.

רועה הצאן אברהם הרצלך (צילום מסך , צילום: באדיבות אברהם הרצלך)
אברהם הצעיר. עלה בגיל 18 (מתוך סרט שצילמה אבישג אלבז שטרנגולד)
רגל מגובסת שמובילה למחשבות על ארץ הקודש
רעיית צאן בישראל החדשה משולה לרוב לתחביב רומנטי שעניין עסקי מהותי עומד מאחורי. נדירים הם העוסקים במלאכה זו, שאין מותג גבינות או בשר ברנז'אי בקצה מלאכתם. יוקר המחייה כמושג נפוץ ואבן שואבת לכל שיח חברתי עכשווי, מכריח אותם וגם אותנו לשאול בסוף כל דבר כברירת מחדל – 'איפה הכסף?' הרצליך, אייקון תנכ"י מודרני ומורכב ביותר, טעם בחייו הכול מכול, קודש וחול. המסע המטלטל שהתחיל בנסיעות על אופנוע כבד בניו יורק הנהנתנית, המשיך במסע רגליים יחפות דרך כל נופיה הירוקים של ישראל ושכול נוראי, נמצא כעת בישורת האחרונה, הרגועה יותר. 'איפה הנפש?' הרצליך שואל לפני, במהלך ובסוף תיאור כל פרק בחייו.

הוא נולד בברוקלין ניו יורק וגדל בה כחילוני גמור עד גיל 23. נצר למשפחת יהודים שברחה ממזרח אירופה לאמריקה התוססת של שנות ה-40. "הסביבה החברתית ברחוב שלי הייתה מנותקת לחלוטין מהדת, לפחות זו שהייתה במעגלים הקרובים אלי. רוב היהודים לא שמרו שבת, אולי קצת כשרות". בגיל 7 אמו נפטרה לאחר מאבק ממושך במחלת הסרטן ולתפיסתו, תחושת היתומות שהשתלטה עליו באותם הימים, קירבה אליו את אלוהים באופן תכליתי. "ה' קרוב ליתומים יותר מכל אדם אחר, אפילו יותר מיהודים".

תהליך עלייתו ארצה החל בגיל 18 והתממש חמש שנים אחר כך. הוא הוכר בסביבתו כנער חובב ומומחה למכוניות פאר ואופנועים מהירים. "היה לי אופנוע BMW 600 סמ"ק. הכלי הזה נתן לי שחרור רוחני ראשון מחיי העיר, שנאתי את ניו יורק. לא הכרתי טבע בגללה ובעזרת האופנוע יצאתי כמעט כל יום לטיול בנופים ההרריים שבפאתי העיר". הוא נרשם ללימודי הנדסה בקולג' בעיר ועזב אחרי זמן קצר כאשר קיבל הצעת עבודה מחברה מקומית שייבאה מכוניות ואופנועים של BMWלארה"ב. מניו יורק עזב עם שותף עסקי למיאמי בפלורידה ופתח סוכנות משלו למכירת מכוניות פרארי - לשימוש עירוני וגם למסלולי המרוץ. בגיל 23 הסתיים פרק מיאמי בחזרה לחיק המשפחה בניו יורק ופציעה במהלך ריצה בסנטרל פארק הובילה לרגל מגובסת ומחשבות מעשיות על יצירת חיים רוחניים יותר בארץ הקודש.

רועה הצאן אברהם הרצליך (ראובן קסטרו)
ההליכה ככפרה על הזלזול בטבע (צילום: רובי קסטרו)
כל עולה חדש יודע: יהודים תימנים נהנים יותר ברגליים יחפות
"לא ידעתי מה זה צאן אבל באחד הטיולים שלי בשטח פגשתי רועה צאן ערבי מטירה ושאלתי אותו אם יש מקום בארץ שיש בו רועי צאן יהודים?"
העושר החילוני כבר לא היה אושר בעיניו והמסע ארצה נעשה בדרך לא דרך – שבועיים של הפלגה בתוך אוניית מסע של צ.י.ם. "הגעתי ארצה כאדם שמחפש משמעות לחייו", הוא אומר. "הרגשתי קדושה והתמכרתי לשפה העברית ולשליטה בה תוך זמן קצר". הרצליך נרשם לחוויה אקדמית שנייה בלימודי תנ"ך באוניברסיטה העברית בירושלים, אך גם כאן, פיתוי אחר, רוחני הפעם, משך אותו החוצה. "אחד המורים הרבנים באוניברסיטה המליץ לי על התנסות יחידנית בראש העין. הוא זיהה את העניין המיוחד שלי ביהדות המזרח, בדגש על הנוהגים והשירה של יהדות תימן".

יהודי חילוני אשכנזי ניו יורקי לשעבר מוצא עצמו מתחבר לנוהגי אמונה יהודים תימניים?

"תפיסת התפילה של יהדות המזרח מדברת אלי יותר אולי בגלל יסוד הענווה שבתוכה. תחושת החיבור לקרקע ולא המורמות מאדם או מעם. יהודים לובשי שחורים תמיד הפחידו אותי, עוד בימי ילדותי בברוקלין. הייתי בורח מהם מתוך תחושת פחד ודחייה".

הרצליך לומד ב'חדר' תורה ומנהגים בסיסיים בראש העין עם ילדים בני 8. משם הוא שואב את התום וההשראה לחיות את חייו על פי דרך הנהגתו והוראתו של ה' את עם ישראל, דרך הנהגת רועה את צאנו. "לא ידעתי מה זה צאן אבל באחד הטיולים שלי בשטח פגשתי רועה צאן ערבי מטירה ושאלתי אותו אם יש מקום בארץ שיש בו רועי צאן יהודים. בהנחיתו, תוך זמן קצר התחלתי מסע רגלי, ברגליים יחפות, מראש העין לכפר זיתים. הרי פעם אהבתי מהירות וזלזלתי באדמה, עכשיו רציתי לחוש הכול באיטיות ובצורה פיזית ורוחנית טהורה. הלכתי שישה ימים עד כפר זיתים ושם התנסיתי לראשונה ברעיית כבשים במשך חודש".

מה המחיר הפיזי ששילמת על המסע הזה?

"הרגליים התחזקו תוך כדי ההליכה. כמעט לא היה שם אלמנט של כאב פיזי. ההליכה הייתה בשבילי כפרה על אהבתי הפסולה לאופנועים והנסיעות המהירות. הזלזול ביצירת הטבע של הבורא. מאז ועד היום לא חידשתי את רישיון נהיגה שלי".
בגיל 26 בכפר זיתים הוא פגש את אביבה, אשתו לעתיד ואם ל-11 ילדיו. היא הייתה מטפלת בילדים בבית החולים 'פוריה' ואימה הייתה הטבחית של חדר האוכל בכפר. "אם נשאר אוכל אחרי שהילדים סיימו, היא תמיד הייתה נותנת לי לאכול קצת. אמנם לא הייתי עני ונזקק, היו לי חסכונות מארה"ב ומשפחה ששלחה לי כסף מדי פעם אבל בחרתי חיי צניעות מרבית. אני מניח שהיא סיפרה לאביבה עליי דברים לחיוב ומשם הכול המשיך. בפגישותינו הראשונות יצאנו לטיול באזור צפת ודיברנו הרבה על השקפות החיים שלנו. אמרתי לה בשלב הזה של חיי החלטתי לחיות בפשטות ובעצמאות ולספק את כל צרכי המחייה שלי בעצמי".

רועה הצאן אברהם הרצלך (צילום מסך , צילום: באדיבות אברהם הרצלך)
החליף את הטלאים בעיזים. אברהם (מתוך סרט שצילמה אבישג אלבז שטרנגולד)
חופן כבשים תמורת שמן זית, בדים ועדר עיזים חדש
"רעיית הצאן הייתה בשבילי חופש תנועה ומחשבה ולחוסר מוחלט בתלות באחרים. החלטנו להקים משפחה בצורה הפשוטה ביותר וכך עשינו". הזוג הצעיר החזיק בעדר כבשים קטן. "כאשר היה מסיק לכפר זיתים היינו לוקחים ממנו שמן זית. כאשר נגמר השמן אצלנו הייתי סוחר בכבשים עם ערבים תמורת שמן. לא היה מודל כלכלי של הכנסה קבועה אלא סחר בסחורות ומיצוי התועלת מהעדר. ביגוד מהצמר, חלב מהעטינים, בשר מבשרם. כל צורך חומרי חיצוני אחר, בעיקר דרך סחר עם אנשי ג'נין, היה תמורת כבשים – בדים לתפירת בגדים ואפילו סוכר".

ביסוס המחייה על הצאן יוצרת אורח חיים בריא כמעט נטול חסרונות לתפיסתו אך בכל זאת, לשם יצירת עדר גדול ומשמעותי יותר, אברהם ואביבה, פלוס שלושה ילדים קטנים חזרו לאמריקה לכמה שנים להיכרות משפחתית ויותר מזה, לחסוך כסף לקניית עדר ומשק בית ראשון. "לקחתי קורס תכנות בסיסי במחשבים והתקבלתי לעבודה כמתכנת בתאגיד הביטוח העולמי Metropolitan Life Insurance במנהטן. אחרי 3 שנים חסכתי 12,000$ ובמחיר של 100$ לראש והוצאות נלוות, תכננתי הקמת עדר של 80 כבשים". את הדרך חזרה ארצה בחרה המשפחה לעשות בדרך קצת שונה אבל מוכרת היטב לאברהם, דרך אוניית משא. תחנות עצירה בטנג'יר, מרוקו ומשם לנאפולי באיטליה ואוניה אחרונה מיוון לנמל חיפה".

"ב-1968 איתרנו משק פנוי בכפר זיתים. ואחרי שנים ראשונות של רעיית צאן משמעותית, הרגשתי שנולדתי פעם שנייה. יצאתי עם העדר לשטח וזרקתי את העבר לפח. כפר זיתים הוא מקום קסום למרעה, העדר שתה מדי יום ממעיין עין ניתאי בקרבת הכפר". אחרי תקופה קצרה, אברהם מוכר את כל הכבשים ובמקומם קונה עיזים. "כבשים לא יכולות לאכול הכול בטבע. בתקופות מסוימות הן אוכלות רק מספוא. מהעבר לעיזים סיפק גמישות מחייה ועבודה. פעם בחודש הייתי שוחט עז והבשר היה מחזיק חודש במקפיא. לפני פסח וראש השנה הייתי מוכר טלאים כמוצר אטרקטיבי בגלל שמדובר בעיזים טבעיות ששותות רק חלב עז ואוכלות אך ורק מהמרעה".

היצע הארוחות הביתי היה אז מצומצם ופשוט. תפריט קבוע של שמן זית עגבנייה וזעתר. פיתות בטאבון היו תוצר של הליך קניית חיטה, טחינתה בריחיים של כפר טורעאן, וחזרה עם שק קמח שיהפוך לבצק.

רועה הצאן אברהם הרצליך (ראובן קסטרו)
מסעות רגליים שנמשכים ימים שלמים. הרצליך (צילום: רובי קסטרו)
אחרי 40 שנה בכפר זיתים ו-11 ילדים, מתחיל פרק חדש בחייו. שמואל, בנו הבכור, בנה עבורו דיר עיזים בכפר תפוח, כהזמנה למגורים וחיבור לכמה מבני המשפחה שהפכו בעלי משפחות והתגוררו במקום. שטח המרעה השמימי בכפר זיתים נהרס עם השנים, במקביל לחדירתם המסיבית של עדרי פרות הקיבוצים וגדרות התיל שבאו איתן ופצעו את העיזים. "שאלתי את עצמי בשביל מה להסתכן בתפוח. הרי ידעתי שגונבים שם עדרים שלמים ולא ראשים בודדים כמו בכפר זיתים. וגם סכנת נפשות ברורה מול חלק מהשכנים הפלסטינים", אברהם נזכר.

מסע עשרת הימים מכפר זיתים לתפוח, כמו המסע שהתחיל את הכול, היה רגלי. הפעם עם נעליים. "יצאתי ביום שלישי למסע והגעתי בדרך נס שעתיים לפני כניסת שבת. במהלך המסע לא ידעתי בדיוק מתי צפויות ההמלטות של העדר, וחמור מכך, זו הייתה תחילת החורף והאדמה עדיין מאוד יבשה. פחדתי מבעיית אספקת מים סדירה עבור העדר".

אם נעליים כבר שמת, למה לא לשכור הובלה מסודרת ופחות מסוכנת לעדר?

"הייתי חוסך הרבה כסף אם הייתי שוכר משאית שתעביר את העדר עבורי. במהלך המסע היו לי המון הוצאות הכרחיות שברמה הכלכלית הפכו את העניין ללא משתלם. אבל במסע הזה שבתי והכרתי את ארץ ישראל. וכמו במסע הראשון, הלכתי שוב על ההרים ולא בכבישים סלולים".

טליה, בתו של אברהם הרצלך (באדיבות המשפחה , צילום: באדיבות אברהם הרצלך)
בתו של אברהם, טליה, שנרצחה (קרדיט באדיבות אברהם הרצליך)
כל בוקר משנן את סיפור עקידת יצחק
אחרי שנתיים בתפוח, בסוף חודש מרץ שנת 2000, חייו של אברהם משתנים מקצה לקצה. טליה, בתו האמצעית, ובעלה בנימין זאב כהנא, נרצחים ברכבם ממארב של 3 מחבלים על הכביש המוביל ליישוב עפרה. טליה שימשה העוזרת של בעלה בניהול ישיבת "כהנא חי" בירושלים, אותה הקים לזכר אביו הרב מאיר כהנא, אשר נרצח על ידי מחבל בארצות הברית ב-1990. "היו לי 200 עיזים בתפוח וכמעט בכל יום הייתי לוקח אותן ל-7 שעות הליכה לכיוון עמנואל באזור נחל קנא. ב-6:30 קיבלתי טלפון משמואל שאמר לי שבנימין נפטר וסיים את השיחה. כמה דקות אחר כך הוא מתקשר שוב ומספר שגם טליה נהרגה", הוא נזכר. 6 ילדיה היתומים של טליה ובנימין אומצו על ידי רעיה, בתו של אברהם, והם גדלו, כמו הוריהם ז"ל, בכפר תפוח.

מה שינה בך הרצח של טליה מבחינה תפיסתית?

"אני מסרב להיות מנותק מהמציאות. הערבים רוצים לחסל אותנו. הם נשבעים הרי לקוראן שיעשו כך ובעצם רק נוכחות הצבא עוצרת אותם מלהרוג. אנשים עם צאן באמת כובשים את השטח. הרבה יותר מצבא או חקלאים שנוכחים בשטח הגידולים שלהם באופן חלקי ביותר. לא יכול להבין אנשים שמדברים על הסכמי שלום, בזמן שהם בכלל לא מבינים לעומק את המושג שונאי ישראל. בימי חמישי, מאז הרצח, אני בכוונה מוריד את העדר בצמידות לכביש היורד לצומת תפוח בשביל להראות נוכחות מול הפלסטינים. להראות שאני לא מפחד להיות קרוב אליהם".

הרצח היה שורה ראשונה בשרשרת התנכלויות פליליות שיבואו אחר כך. לפני שנתיים גנבו 400 ראש מהעדר של אברהם – העדר כולו. אחרי שבועיים כוחות הביטחון מצאו חלק מהעדר ביריחו. צה"ל והמשטרה ארגנו מבצע פשיטה על החווה של הגנב ואברהם הצטרף לכוח על מנת לזהות את העיזים. "אחרי שהכוחות סיימו לפשוט על המתחם התחילו להעמיס למשאית את העיזים הגנובות, זיהיתי כמה עיזים שלא היו שייכות לי, כנראה היו שייכות לגנב. אמרתי לשוטר: 'אלו לא שלי!' ואני רואה מרחוק את הגנב עם אזיקונים על הידיים מנסה לשדר לשוטר את אותו המסר. השוטר אמר לי 'עזוב עזוב' ועזבתי. בסוף היום חזרתי עם 25 עיזים מתוך 400. היום ה-25 כבר הפכו ל-80 אבל זה רחוק מאוד מהעדר שהיה לי".

עד לרגע זה, סך גניבות העיזים המצטבר מעדרו של אברהם מתקרב ל-800 ראש. נתון שהיה מרתיע ואולי גם מחסל רועי צאן או מגדלים אחרים, אך אברהם רחוק מלהיכנע. "היום אני כבר לא רץ. הגוף השתנה ואני לא מנסה לעשות דברים נגד הטבע. אם אני יושב הרבה זמן בנקודה אחת בשטח, קשה לי מאוד לקום. בימי השרב אני צועד קילומטרים ספורים. בימים רגילים עד 7 קילומטרים. 400 העיזים שהיו לי באמת סיפקו הרבה שקט בחיים. בשר וחלב לשימוש משפחתי מלא וגם להכנסה כלכלית בעת הצורך. היום בגילי אני כבר לא דואג לפרנסה. ברוך השם כל הילדים שלי עובדים ואני מסתדר עם מה שיש".

מהם האלמנטים האמוניים שבאים לידי ביטוי בתחושת האבל הקבועה שלך?

"בכל בוקר אני מצטט לעצמי אותם פסוקים מהתנ"ך. משנן בכל בוקר את עקידת יצחק מתחילתה ועד לסופה. בזכות העקדה אני מבין את המשמעות העמוקה של הקרבת בן. כמו שבסיפור הבסיסי השם הורה לאברהם לעקוד את יצחק ולא היה ויכוח גלוי בין הצדדים למרות שאברהם קיבל הבטחה שימלאו את הארץ עם זרעו. יש לי המון הבנות משלי בתוך הסיפור הזה. אברהם מגיע להר מוריה ובונה את המזבח, מכין את העצים ושם את בנו "..ע?ל-ה?מ??ז?ב??ח?, מ?מ??ע?ל ל?ע?צ?ים..". ממעל לעצים – ולא על העצים, הביא אותי למסקנה שאברהם הרגיש ברוחו שה' בסופו של דבר ירחם עליו ולא יגרום לו להרוג את בנו". לתפיסתו של הרצליך, אין צורך בהקרבה הפיזית לשם בחינת רמת האמונה, אך אקט ההקרבה הוא צמצום המרחק האולטימטיבי בין האדם לאל.

רועה הצאן אברהם הרצלך (צילום מסך , צילום: באדיבות אברהם הרצלך)
"האוויר הנקי יוביל למחשבה נקייה יותר". העדר (צילום: מתוך הסרט של אבישג אלבז שטרנגולד)
בטבע אין מבנים מרובעים סכמתיים, אלא צורות שברובן נוטות להתעגלות
"מול התפיסה הקלישאתית ש'ארצנו היא קטנטונת', עומדת מציאות אחרת של כיבוש הארץ ברגליים ומכאן להבנה שהיא לא כל כך קטנה כמו שמדברים"
צעירים יהודים חילוניים עירוניים יכולים למצוא דרך להתחבר לרעיית צאן?

"רעיית צאן היא דרך וחוויה רוחנית, הרבה לפני שהיא נהפכת למקצוע. צעירים יהודים שישאירו חלון מחשבה פתוח בטרם ימסדו את חייהם ויקימו משפחה, יכולים למצוא בדרך זו אלטרנטיבה אמיתית לחיי הניתוק המשפחתי שמציעה הסביבה העירונית. אני גידלתי את ילדיי במרחבי הטבע מסביב לכפר זיתים והם התחנכו והתבגרו מתוך חווית רעיית הצאן. שדה המרעה בעיני ילד הוא מרחב אינסופי מפחיד, מסקרן ובסופו של דבר מאתגר. בגיל 9 הבנות שלי היו נשארות בשטח עם 400 ראש. הביטחון האישי מתפתח כי נוצרת חובת אחריות מול הצורך בשליטה אפקטיבית על החיות. ומהי האלטרנטיבה בצד השני? איזה אחריות יש לילדים היום בכל סביבה אחרת?"

החיבור לטבע וליווי הצאן, יוצק לתפיסתו של אברהם גם יכולות שימושיות אחרות. "משה, אחד מבניי, היה מצטיין בניווטים כאשר שירת ביחידת אגוז. מעבר ליתרון המובנה שהיה לו בשהייה ותנועה בטבע, הוא הבין את הרבדים העמוקים של הקרקע. מול התפיסה הקלישאתית ש'ארצנו היא קטנטונת', עומדת מציאות אחרת של כיבוש הארץ ברגליים ומכאן להבנה שהיא לא כל כך קטנה כמו שמדברים. ההבנה הבסיסית שבטבע אין מבנים מרובעים סכמתיים, אלא צורות שברובן נוטות להתעגלות. אם מחברים שני רבדים כאלה להרבה אחרים נוצרת היכולת לדמיין את הביטוי האמיתי בשטח לשרטוט המדויק שבמפה".

"אם הייתי מייעץ ליהודי העירוני הצעיר לקראת המשך חייו הבוגרים, הייתי אומר לו: 'תתחתן ותעבור ליישוב קטן. יש לך ילדים ואתה דואג להם קודם כל לצרכים הגשמיים. בוא תעסוק ביישום המחשבה הראשונית על היכולת לספק להם אוויר נקי לנשימה'. האוויר הנקי יוביל למחשבה נקייה יותר אצל הילד בהכרח"

--
Sincerely,

Robin Ticker

Activist emails sent to my list  are L'Ilui Nishmat Yisrael ben David Aryeh ob"m (Izzy - Kaplan) and Howard Chaim Grief great activists and lovers of Eretz Yisroel, Am Yisroel and the Torah. Yehi Zichronum Baruch.  May their memories serve as a blessing. 

Most of these emails are posted on Shemittahrediscovered.blogspot.com

Personal emails to individuals will not be posted to my blog. 

No comments: