בס"ד
אל המקום אשר..
*אני עמירם אחיכם*
* I am your brother Amiram *
אוריין בן אוליאל
Orian Ben Oliel
(פורסם ב'עולם קטן' מקץ)
Published in 'Olam Hakatan' Miketz
ממש בימים אלה עברו חמש שנים מאז עצרו את בעלי עמירם על לא עוול בכפו. ביום י"ט בכסלו, חג הגאולה שבו שוחרר האדמו"ר הזקן ממאסר, נאסר בעלי. את חנוכה חג האור – עבר בעלי בחושך, במרתפי השב"כ, תוך עינויים קשים.
חודש שלם היה שם לבדו. באימה ובחושך. עמירם אמר לי שהוא חשב פעם שכדי לחיות צריך לאכול, לשתות ולישון, וכשהוא היה בשב"כ גילה שאפשר גם בלי זה.
It's precisely these times that five years have passed since my husband Amiram was arrested for no reason. On the 19th of Kislev, the Feast of Redemption on which the Alter Rebbe was released from prison, my husband was imprisoned. The holiday of Hanukkah was spent by my husband in the dark, in the cellars of the Shin Bet, under severe torture.
He was there alone for a whole month. In terror and in the dark. Amiram told me that he once thought that in order to live you have to eat, drink and sleep, and when he was in the GSS he discovered that it is possible to live without it.
חודש שלם טרטרו אותו ממקום למקום, לא נתנו לו לישון. היו חקירות אינטנסיביות, ימים ולילות רצופים. כשכלו כוחותיו והוא נרדם, החוקרים דפקו בחוזקה על השולחן כדי להעיר אותו. הוא היה סהרורי, והתפלל במסירות נפש כמה דקות שהצליח בזמן ה"חופשי" המועט שהיה לו, עד שנפל לשינה. מנעו ממנו אוכל ושתייה לילות שלמים. הוא רעד מקור. בשבתות היו החקירות הקשות ביותר.
עמירם היה אזוק לכיסא רוב שעות היממה. חרף כל זאת הוא טען שלא עשה את הפיגוע בדומא וביקש לפגוש עורך דין.
For a whole month he was tossed from place to place, not allowed to sleep. There were intense investigations, consecutive days and nights. When his strength was exhausted and he fell asleep, the interrogators knocked hard on the table to wake him up. He was sleepy, and with the few minutes that he succeeded in the little "free" time he had to pray with devotion , until he fell asleep. They prevented him from eating and drinking for whole nights. He was shivering. Shabbatot were the most difficult interrogations.
עמירם קיבל הכול באמונה שהכול מה', שהכול לטובה מאת מסובב הסיבות.
Amiram accepted everything in the belief that everything is from God, that everything is for the best from the the Orchestrator of circumstances
לאחר מאות שעות של חקירה שבהן מסרו לו החוקרים פרטים, הכווינו אותו ואפילו הקריאו לו את הגרסה שבה הוא אמור להודות – הודיעו לו החוקרים: "מחר בשעה הזאת אתה תדבר".
למחרת נכנסו ארבעה חוקרים וקשרו אותו לכיסא, כשגבו מעוקם, ראשו כמעט נוגע ברצפה וידיו אזוקות לרגליו מתחת לכיסא. הם כמובן שמו בד מתחת לאזיקים כדי שלא יישארו סימנים. בשלב הזה החלו החוקרים להפליא בו את מכותיהם: סטירות, בעיטות, מכות, תוך שהוא אזוק מכופף וחסר אונים, בוכה וצורח מכאבי תופת. החוקרים צעקו לו באוזן שיודה, אמרו לו שיוציאו לו דם מהאוזניים ושהם מלאכי המוות שלו.
After hundreds of hours of interrogation in which the interrogators gave him details, instructed him and even read him the version he was supposed to admit - the interrogators informed him: "Tomorrow at this hour you will speak."
The next day, four interrogators entered and chained him to a chair, with his back bent, his head almost touching the floor and his hands handcuffed to his feet under the chair. They of course put a cloth under the handcuffs so that no marks would remain. At this point the interrogators began to beat him incredibly: slaps, kicks, beatings, while he was handcuffed and helpless, crying and screaming in excruciating pain. Investigators shouted at him to confess, telling him they will get blood from his ears and that they were his angels of death.
שבע שעות הוא החזיק מעמד עד שלא יכול היה יותר, והודה במה שמעולם לא עשה. או אז הפסיקו החוקרים לענות אותו והחלו לגבות הודאות ולאיים עליו שאם לא ישתף פעולה הוא יוחזר לעינויים. כך בוימה "ההצגה של דומא".
חשבנו שעל דבר כזה בית המשפט לא ישתוק. אז חשבנו. לקח זמן עד שגילינו שאין דין ואין דיין. גילינו שלאיש בבית המשפט לא אכפת מאיזה נער גבעות שהפך לחסיד ברסלב ירושלמי עם כיפה גדולה ופאות. הוא לא בן-אדם, הוא "אובייקט", "אובייקט" ש"עשה את דומא".
For seven hours he endured until he could no longer, and confessed to what he had never done. Then the interrogators stopped torturing him and began collecting confessions and threatening him that if he did not cooperate he would be returned to torture. This is how the "Duma's play" was staged.
We thought that the court would not be silent on such a thing. So we thought. It took a while until we discovered that there is no law and no justice. We discovered that no one in court cared about a hilltop youth who became a Jerusalem Breslev follower with a large skullcap and Peyot. He is not a human being, he is an "object", an "object" that "made Duma".
השופטים התעלמו מכך שביקשתי למסור אליבי עוד הרבה לפני העינויים (בלי שיכולתי לתאם גרסה עם עמירם, שהרי אפילו עורך דין לא פגש אותו ולא ידע מה איתו). לא חקרו אותי כמו שביקשנו. לא עניין אותם איפה עמירם היה באמת באותו לילה.
The judges ignored the fact that I asked for an alibi long before the torture (without being able to coordinate a version with Amiram, since even a lawyer did not meet him and did not know what to do with him). I was not interrogated as we requested. It did not interest them where Amiram was really that night.
השופטים התעלמו מהטענות הרבות שהציגו סנגוריו של עמירם נגד האישום המופרך: מהעובדה שראשי צוותי החקירה בשב"כ ובמשטרה הובילו את השחזור אף על פי שאסור להם בחוק; מעדויות עדי הראייה שדיברו על כמה מציתים; מעדותו של איברהים השכן, שהעיד אינסוף פעמים שראה שני מציתים מבצעים וידוא הריגה ומנעו ממנו להגיש עזרה; מטביעות הנעליים בזירה שאינן תואמות לנעליים של עמירם; מכתובות הגרפיטי השונות שאינן תואמות את כתב היד של עמירם; מהכול.
The judges ignored the many allegations made by Amiram's defense attorneys against the unfounded charge: the fact that the heads of the GSS and police investigation teams led the reconstruction of the crime even though they are not allowed by law; the testimony of eyewitnesses who spoke of several arsonists, from the testimony of Ibrahim the neighbor who testified countless times verifying the killing and that they prevented him from submitting help; from the imprints of the shoes in the arena that do not match Amiram's shoes; from the various graffiti inscriptions that do not match Amiram's handwriting; from everything.
כך חתמו שלושה שופטים על פסק דין ששולח את בעלי לשארית ימיו לכלא, כשנגדו עומדת ראיה אחת בלבד: הודאה שהוצאה ממנו בעינויים.
Thus, three judges signed a verdict that sends my husband to prison for the rest of his life, with only one piece of evidence against him: a confession issued by him under torture.
השופטים אמנם פסלו חלק מההודאות בגלל העינויים, אבל לא התביישו לכתוב שההודאה הזאת חולצה ממנו "ברצון חופשי".
Although the judges rejected some of the confessions because of the torture, they were not ashamed to write that this confession was taken from him "of his own free will."
*הנר עוד דולק* 🕯️
כבר חמש שנים עמירם בבידוד. לא בידוד של 14 יום בגלל הקורונה, כשהאדם שוהה בבית, עם מרפסת, טלפון, מחשב, מזגן. בידוד של חמש שנים שבהן עמירם נמצא לבדו – מבודד אפילו מאסירים אחרים. 24 שעות ביממה! 21 שעות הוא נעול בתא קטן ושלוש שעות ביום בהן מותר לו לצאת לחצר – הוא לבד! – מבודד מכל בני האדם מלבד סוהרים שמכניסים לו שלוש ארוחות ביום. אפילו גדולי המחבלים, רוצחי יהודים, מורשים לקיים אורח חיים חברתי מחבק.
* The candle is still lit * 🕯️
Amiram has been in solitary confinement for five years. Not a 14-day isolation because of the corona, when the person is staying at home, with a balcony, telephone, computer, air conditioner. Isolation of five years in which Amiram is alone - isolated even from other prisoners. 24 hours a day! He is locked in a small cell for 21 hours and three hours a day during which he is allowed to go out into the yard - he is alone! - Isolated from all human beings except wardens who bring him three meals a day. Even the greatest terrorists, murderers of Jews, are allowed to lead an embracing social lifestyle.
עמירם נאנק לבד בתא וחווה לבד את המשבר, את העוול. המערכת אכזרית – אפילו לא נותנת לבעלי להתקשר לעורך הדין שמייצג אותו. גם לא אליי ולבתנו הקטנה מלכות שעוד מעט תהיה בת 6. ילדה שמגיל 11 חודשים גדלה בלי אבא. אבא שלא יכול לחבק, לנשק ואפילו לדבר.
הילדה שלנו בוכה בלילות "אבא! מה קרה לאבא? מה עושים לאבא?" ילדה שלא נותנים לה את הקשר הכי חשוב – הקשר עם אבא. ילדה שהסבל הנפשי שלה והפחד על אבא לא מעניינים אף אחד, בטח שלא את המחלקה נגד יהודים בשב"כ. גם את המשך קיום המשפחה שלנו מונעים מאיתנו ולא מאפשרים אפילו התייחדויות.
Amiram groaned alone in the cell and experienced the crisis alone, the injustice. The system is cruel - does not even let my husband call the lawyer who represents him. Neither to me and our little daughter is Malka who will soon be 6. A girl who grew up without a father from the age of 11 months. A father who can not hug, kiss and even talk.
Our girl cries at night "Abba! What happened to Abba? What are you doing to Abba?" A girl who is not given the most important relationship - the relationship with Abba. A girl whose mental suffering and fear about her father does not interest anyone, certainly not the anti-Jewish department in the Shin Bet. Our continued existence as a family is also prevented from us and does not even allow for private time alone..
חמש שנים של לבד, משני הצדדים של חומות הכלא – עמירם בפנים ואנו בחוץ.
להבדיל, אלפי "אסירים ביטחוניים"
Five years of being alone, on both sides of the prison walls - Amiram inside and we outside.
ערבים שבכלא (מחבלים) נמצאים בתנאים שונים לחלוטין משל עמירם. הרוצחים הללו שרצחו יהודים בדם קר, בסדיסטיות, נמצאים יחד – אוכלים יחד, מסתובבים יחד, בחופשיות. יש להם פעילויות, דרשות ותפילות קבוצתיות (ואילו לעמירם אפילו ביום כיפור לא נתנו להתפלל במניין), יש להם טלפונים למשפחות כל יום (בתמורה לכך שהם מתחייבים לא להחדיר טלפונים לכלא), והם מנהלים בתוככי הכלא את ארגוני הטרור שלהם.
In contrast, thousands of Arab "security prisoners" in prison (terrorists) are in completely different conditions than Amiram. These murderers who murdered Jews in cold blood, sadistically, are together - eating together, walking around together, freely. They have activities, sermons and group prayers (while Amiram was not even allowed to pray in the minyan on Yom Kippur), they have telephones for families every day (in exchange for committing not to insert telephones into the prison), and they run their terrorist organizations inside the prison.
רק לי זה נראה מוזר? שעמירם חף מפשע בבידוד וכלוא בתנאים לא אנושיים בשעה שמחבלים ורוצחים באמת מסוכנים חוגגים יחד ומקבלים טלפונים? האם השנאה לעמירם לא שקופה מדי?
Just to me it seems weird? That Amiram is innocent in solitary confinement and imprisoned in inhumane conditions while really dangerous terrorists and murderers celebrate together and get phone calls? Is the hatred for Amiram not too transparent?
*עמירם זועק מהכלא: "אני עמירם אחיכם אשר מכרתם אותי".* אחרי חמש שנים זה מאוחר מדי, אבל הנר עוד דולק. אני ומלכות המתוקה מתחננות לעזרה ומעט הגינות. אנא עזרו לנו לזעוק את זעקתנו בכל מקום ופינה. הגיע הזמן לשים סוף לעלילה. לפני שיהיה מאוחר מדי.
* Amiram cries out from prison: "I am your brother Amiram whom you sold." * After five years it is too late, but the candle is still lit. Sweet Malka and I beg for help and a little decency. Please help us shout our cry everywhere and to every corner. It's time to put an end to the blood libel... Before it's too late.
Sent from ProtonMail mobile
