בס"ד
bs"d
Message from a resident
of Otniel.
Translated by Chana Idels of Kiryat Arba:
(For Original in Hebrew see below. )
No!
We can't go on.
We can't continue to develop
and to grow, and to build our community.
It's not our solution
to terror.
It is not our answer to
terrorists.
Our lives have been
destroyed.
Do you understand?
No, you don't
understand the meaning of 23 orphans within 5 months. You don't understand what
it is to drop everything to go to the funeral of a neighbor. You don't understand what it's like to get
used to death. And yes, we have gotten used to it. At first we felt it, we were shocked. But now
we are stunned.
What to answer a
grandchild, that his remaining grandfather was killed in a shooting attack -
just like the first one.
It's not 42 residential
units. Neither is it 43.
Our lives cannot go on
like this anymore.
We won't show you how
heroic we are, because we are not.
We won't continue to get
up to go to work.
We will no longer go
shopping.
Because our lives have
been halted. They will continue only when we know that there is somewhere to
go. Because right now, our lives are
traveling on the road, waiting for a car to cut in front of us and fire at us,
or waiting for a Molotov cocktail to hit us.
Our lives are sitting
in the evening at home, seeing the pipsqueak with the knife coming at them.
And this is not living.
So you tell me that that's
what they want? To see us broken?
So let them see!
We are not a showcase for
our government which is not doing enough.
Let them see us fractured.
I know that that's not
what they want. They want to not see us.
Broken or heroes – they want us out of here. So no matter how heroic we
are, that won't make a difference.
So to you, who are telling
us to continue to develop and to grow, and to build our community, we say NO.
Until you make it
possible for us.
I will not go back to
Otniel to another funeral. I went back to three. I've had enough.
I want to travel on the
road securely.
I want to stop worrying
about my family, neighbors and friends.
I want the terrorists to
be afraid to strike at us. To really be afraid.
I want everyone to come
to the realization that we simply can't anymore.
I want there to be a
real shake-up, so that everyone will realize that this cannot continue. I want
the government of the State to govern – forcefully!
I want us to do
something, and even if that something doesn't help at least we'll that we know
we tried. And our enemies, they will also know that we did something.
I want to go on strike from
daily life until we will see that it's possible to return to normal living.
I want us not to be
complacent, and not go back to routine life.
Because this routine is
killing us - again and again and again.
And even if our strike
doesn't affect anyone, our own people, our countrymen or people worldwide, and cause
big changes, at least it will help us not to keep the unbearable pain to
ourselves.
It will help us to stop
smiling fake smiles and say that we can, when actually we can not.
[the larger font on the 2nd half of this post is my own contribution, Robin]
Hebrew Original
תושבת
עתניאל כתבה: "לא.
אנחנו לא
נמשיך.
אנחנו לא
נמשיך להתפתח, ולצמוח, ולהתיישב.
זה לא
הפיתרון שלנו לטרור.
זה לא
התשובה שלנו למחבלים.
החיים שלנו
נהרסו.
אתם
מבינים?
לא, אתם לא
מבינים מה זה 23 יתומים, ב-5 חודשים. אתם לא מבינים מה זה להפסיק הכל ולבוא ללוויה
של שכן או שכנה.
אתם לא
מבינים מה זה להתרגל למוות. וכן. אנחנו מתרגלים.
בפעם
הראשונה הרגשנו, עכשיו אנחנו כבר המומים.
תשובה
לנכד, שעכשיו גם הסבא השני שלו- נרצח, בפיגוע ירי, כמו הראשון, זה לא 42 יחידות
דיור. גם לא 43. החיים שלנו לא יכולים להימשך ככה יותר.
לא נראה
לכם כמה אנחנו גיבורים,
כי אנחנו
לא.
לא נמשיך
לקום לעבודה,
לא נמשיך
ללכת לקניות,
כי החיים
שלנו נעצרו. והם ימשיכו רק כשנדע- שיש להם לאן להמשיך.
כי כרגע,
החיים שלנו נוסעים בכביש, ומחכים לרכב שיעקוף אותם, או לבקת"ב שיתעופף
מעליהם.
החיים שלנו
יושבים בשעת ערב בבית, ורואים את הצוציק עם הסכין עולה לכיוונם.
וככה לא
חיים.
תגידו לי
שזה מה שהם רוצים? לראות אותנו נשברים?
אז שיראו.
אנחנו לא
החלון ראווה של ממשלה שלא עושה מספיק.
שיראו
אותנו נשברים.
אני יודעת
שזה לא מה שהם רוצים.
הם רוצים
לא לראות אותנו.
שבורים או
גיבורים- הם רוצים שנעוף מכאן.
אז כמה
גיבורים שלא נהיה, זה לא מה שיעזור.
אז אתם,
שאומרים לנו להמשיך לחיות, להמשיך לצמוח ולהתיישב- אנחנו לא.
עד שתאפשרו
לנו את זה.
אני לא
אחזור לעתניאל לעוד הלוויה.
חזרתי ל-3.
הספיק לי.
אני רוצה
ליסוע בכביש בביטחה.
אני רוצה
להפסיק לדאוג למשפחה, לשכנים ולחברים שלי.
אני רוצה
שמחבלים יפחדו לפגע בנו. אשכרה יפחדו.
אני רוצה
שכולם יגיעו להבנה שאנחנו פשוט לא יכולים יותר.
אני רוצה
שיהיה זעזוע, שכולם ירגישו שאי אפשר יותר. אני רוצה שהנהגת המדינה- תנהיג ביד
חזקה!!
אני רוצה
שנעשה משהו, וגם אם המשהו הזה לא יעזור- לפחות נדע שעשינו אותו. והאויבים שלנו, גם
הם ידעו שעשינו.
אני רוצה
שנעשה שביתה מהחיים עד שנראה שאפשר לחזור לחיות.
אני רוצה
שלא נהיה שאננים, ושלא נחזור לשגרה,
כי השגרה
הזאת רוצחת אותנו שוב ושוב ושוב.
וגם אם
השביתה שלנו לא תזיז לאף אחד, בעם, בארץ ובעולם, ולא תזיז מהלכים גדולים,
היא תעזור
לנו לא לשמור בבטן את הכאב הבלתי נתפס, ולהוציא אותו החוצה, היא תעזור לנו להפסיק לחייך חיוכים מזוייפים
ולהגיד שאנחנו יכולים, כשאנחנו כבר לא.
