Sunday, July 22, 2018

Bennett Condemns Yitzhar Settlers’ Attack on Female Border Guard | The Jewish Press - JewishPress.com 7 Av 5778 – July 19, 2018 | JewishPress.com. Before an investigation? Was Shabak Behind This Too?

Bsd

In all due respect to Bennett he also publicly condemned the Jewish Duma Hilltop Youth suspects in the New York Times (of all places) one week after the Duma Arson happened in 2015! 

OP-ED CONTRIBUTOR

Naftali Bennett on Israel's Jewish Terrorists

By Naftali Bennett
  • Aug. 7, 2015

Two and a half years later 2 Hilltop youth, one of them a minor at the time, have been tortured, imprisoned and traumatized with no credible evidence other than forced confessions and Hebrew Graffiti,  that they participated in the Duma arson. These suspects still have not had a trial! Bennett has never apologized for blackening their name not to mention the post trauma on these kids who are innocent until proven guilty.  Or no more guilty than the Jewish Division of Terror who looks to fabricate Jewish Terrorists!

MK Bennett, At least keep your mouth shut until there is a fair investigation!

My reaction:

Using the Duma Miscarriage of Justice as a probable scenario in the making.....

How many Hilltop Youth from Yitzhar are now being rounded up, placed under Administrative Detention, labeled ticking time bombs and Jewish Terrorists (being affiliated with the designated Kach/Kahana Terror  Organization), denied due process, with no legal representation and being tortured? And most importantly did the the Government and/or the Jewish Division  of Terror in Shabak help  orchestrate and/or provoke this stone throwing?

 attack police before evacuation of illegal Bedouin villag
http://www.jewishpress.com/news/politics/bennett-condemns-yitzhar-settlers-attack-on-female-border-guard/2018/07/19/I

I don't recall Bennett condemning the violent clashes against the police in the Bedouin Village

https://worldisraelnews.com/high-court-freezes-demolition-of-illegal-bedouin-village/

In the Beduin village, Security forces retreated from demolishing homes after they were stoned.


Thursday, July 19, 2018

Elisha Odess released to House Arrest. Father gives interview to Arutz7. He Left Jail and Raised His Eyes to Heaven...Must Read! Shabbat Chazon. Tochacha on Justice.

bs"d




Duma Suspect E. Released under House Arrest. He Left Jail and Raised His Eyes to Heaven. Arutz7      "הוא יצא מהכלא ונשא עיניים לשמיים" - ערוץ 7


https://shemittahrediscovered.blogspot.com/2018/07/fwd-duma-suspect-e-released-under-house.html

From Haftorah Torah Reading for Devarim....
Isaiah Chapter 1
26And I will restore your judges as at first and your counsellors as in the beginning; afterwards you shall be called City of Righteousness, Faithful City. כווְאָשִׁ֚יבָה שֹֽׁפְטַ֙יִךְ֙ כְּבָרִ֣אשֹׁנָ֔ה וְיֹֽעֲצַ֖יִךְ כְּבַתְּחִלָּ֑ה אַֽחֲרֵי־כֵ֗ן יִקָּ֚רֵא לָךְ֙ עִ֣יר הַצֶּ֔דֶק קִרְיָ֖ה נֶֽאֱמָּנָֽה:
27Zion shall be redeemed through justice and her penitent through righteousness. כזצִיּ֖וֹן בְּמִשְׁפָּ֣ט תִּפָּדֶ֑ה וְשָׁבֶ֖יהָ בִּצְדָקָֽה:

--
Sincerely,

Robin Ticker

Activist emails sent to my list  are L'Ilui Nishmat Yisrael ben David Aryeh ob"m (Izzy - Kaplan) and Howard Chaim Grief great activists and lovers of Eretz Yisroel, Am Yisroel and the Torah. Yehi Zichronum Baruch.  May their memories serve as a blessing. 

Most of these emails are posted on Shemittahrediscovered.blogspot.com 

Personal emails to individuals will not be posted to my blog. 

Fwd: Duma Suspect E. Released under House Arrest. He Left Jail and Raised His Eyes to Heaven. Arutz7 "הוא יצא מהכלא ונשא עיניים לשמיים" - ערוץ 7

Bsd


https://www.inn.co.il/News/News.aspx/378369 (h) 

Translated with the help of Google Translate.
Hebrew text follows....

Two and a half years under harsh prison conditions, including torture, came to an end when A.'s parents were allowed to hug him outside the prison gates.



by Hagit Rosenbaum

הילד אובחן כסובל מפוסט טראומה. הוריו של א'

A. The minor was diagnosed with post-traumatic stress disorder. 

The parents of the minor were in the middle of unloading the boxes while moving to a new place in the settlement in which they live.

They knew that at the same time,  the Israel Supreme Court,  the Bagatz, was hearing the appeal filed by the State Attorney's Office against the decision of the District Court to release their son to house arrest, but accustomed to disappointments and unexpected whims of the court in the past, they were not prepared for the drama that was to unfold within a few minutes. " We are so used to a judge deciding something and then the next instance turning it over and towing in the line, that this decision [A. being released] was not at all self evident to happen. "

"It was Sunday, in the afternoon," recalls the father, "in the middle of unloading the crates in the new house, we suddenly receive the happy news that our child is being released from prison." We felt a tremendous happiness that is hard to describe.  The feeling is that this is not happenstance: We are moving to a new house, and he is leaving to a new house.  And all this in the Nine Days.... that all that was missing was for Hashem to return to His House.  We went to the gates of the prison in the afternoon, we waited for him, and when he got out we finally got to give him big hugs.... his mother and I. When we hugged him we said "Shma Yisroel", like the scene of Yaakov Avinu who fell on Yosef's shoulders when they met.,,  ...To understand that liberation is not self-evident, that everything is with the help of God... and we are channeling the great joy with the acceptance of  the "Heavenly Yoke" [על מלכות שמים, "says the father in an emotional voice.


How did your son react with the liberation?

He left jail and raised his eyes upwards.   It was very emotional.  Impossible to register.  After 16 Higher Court extensions to his Detention one can lose hope, and see yourself in prison for many years to come. Suddenly you are out.  Tremendous joy. No vessel to contain it. 


A. is one of two defendants in the Duma affair, who was imprisoned while he was still a minor, and released this Sunday to house arrest after two and a half years in which he was imprisoned under harsh conditions.  This was following an extended fight, one which his parents, his lawyers and the Honenu Organization conducted.   Last Thursday, the Central District Court Judge, Ami Kobo, decided to release him to house arrest to  his grandparents, but the State Attorney's Office quickly appealed the decision to the Supreme Court. On Sunday the appeal was rejected by Supreme Court Justice Ofer Grosskopf, who ordered the release of A.


"We told our family members and all of us were crying with deep emotion" says the father as he describes the wave of responses that  enveloped them.  "We received hundreds of phone calls and text messages from people in close and distant circles, and also from those whom we do not know at all, who blessed us and wept with us."


How is A. getting acclimated to the new life outside the prison?.


"At the moment there are only feelings of joy: everything is new for him: looking out of the window in the car on the trip from the prison to his grandparents' house, to be able to look through a regular window, and to see trees and fields... to get out of the car and enter the house. Everything is new to him... to enter the kitchen, to open the fridge, to realize this is food that you like. To embrace with his father, mother, grandma and grandpa... every thing an experience,   We all feel that we need to make up almost three years of lost time. "

Twenty-one days of torture



One of the main grounds for the request for house arrest release was the mental condition of A., from which he suffered in prison following his difficult experiences, and did not receive proper treatment.  The father wishes to preserve his son's dignity and privacy, and is prepared to say that, as of now, the son's condition is "one that was unequivocally diagnosed as suffering from post-trauma, both by IPS officials and by a psychiatrist on our behalf. I do not want to elaborate beyond that. As soon as he was released from prison, we contacted a medical care worker so we could take care of him. "The father recalls that the post-trauma was caused by" twenty-one days in which torture was done in prison. It is not only four and a half days when he was sitting tied to a chair, getting hit, forcing his hands and more. Also the staged exercise he underwent, in which criminal actors threatened his life, etc.., were for him torture. "

The father stresses that the family and A. are now in a cloud of euphoria, but it is clear to everyone that within a short time they will have to deal with the complex reality dictated by the harsh conditions of detention determined by the State Attorney's Office. "Judge Gruskopf himself," says the father, "said at the hearing, that this is the harshest detention conditions that can be, and that he has never seen such conditions." A. is, as mentioned, under house arrest at the home of his grandfather and grandmother, from where he is forbidden to leave under any circumstances. Attached to his body is an electronic handcuff, "so if he moves a millimeter from the designated place, in a minute there will be dozens of vehicles here. He must be supervised by two individuals at all hours of the day. Among the ten approved and authorized supervisors by the prosecutor's office are his grandparents, his parents and several uncles. A. is forbidden to make any kind of contact with any person other than those authorized  to stay with him. "He can not even speak to his brothers and sisters, they can not come and say hello to him," the father illustrates the severity of the conditions, "the detention of the house is actually one big prison. We put in a request that at least 1st degree and 2nd degree relatives can talk with him. 


The parents' fight does not end with the release, and they intend to work to ease the conditions of this alternative detention. "We hope that we will not wait another six months until they begin to make it easier, and they have to understand that the idea is not to replace Prison A into Prison B.  The goal of an alternative detention is to bring A. on a rehabilitation track. We want socialization, teachers, and those who are dealing with the situation to come here.  When he was in Ofek, a detention center for minors, he completed his matriculation exams on his own.  He wanted to pursue academic courses at the Open University, but they did not allow him to, since they claimed  that he was a terrorist, He is thirsty for knowledge. Only being allowed 10 authorized supervisors will not allow his rehabilitation."  These restrictive conditions also hamper the daily lives of the parents and grandparents who are his authorized supervisors.  Our lives are also being tied down.  My wife and I are going from our house and the grandparents' house all the time to supervise, and we do this in parallel to the work and the other jobs that each of us has to do. "He said.

You fought for about two and a half years for a  detention alternative, 

this fight was one which most of the time seemed hopeless - A set of parents against an entire legal and security Apparatus.  What insights do you have,  looking back,  now that you reached some success?


"There has been a change in awareness as far as public opinion",  begins the father.  "First, most people believed Bennett and Shaked, and not Ben-Gvir, who said they were tortured. They thought that these were exaggerations of the parents, just an exercise of the lawyers to release them. Suddenly, a little before the decision in the pre trial, the entire public - including our opponents - was exposed to the fact that indeed there was torture.. This was after we changed our approach. The entire time we had thought that we could work quietly behind the scenes. We wanted to save unpleasantness [embarrassment] to the State, the Shabak and the Prosecutors . 

At some point we understood that this was the flagship of the Shin Bet and the State Prosecutor's Office, and that they placed all their prestige on it. We then understood that the only way to allow judges to decide according to their consciences is to let the people of Israel know what happened. "


The father explains that "it is difficult to expect the judges to decide also against the opinion of the Shabak, and the State Prosecutor's Office, as well as against public opinion, who think that they are rewarding murderers. But if public opinion changes, the judges will be able to make a more objective decision. This is what happened. " The parents, in cooperation with the Honenu Association, began public advocacy activities to expose the torture: letters were sent to Rabbis and policymakers, petitions were signed by Rabbis calling for an investigation of the torture issue, media interviews were given, and more. 


This calls for a thorough Housekeeping



The  wave of publicity made its mark, since before the decision in the mini-trial, the State Prosecutor's Office had already announced that it was disregarding confessions given under torture, 

"and [prior to the publicity] they had claimed all the time that there was no torture at all," the father emphasized. The public consciousness changed, and this allowed the judges to come out with the most courageous determination one could expect: to say that the interrogations harmed the souls, dignity and bodies of those interrogated, and therefore the judges rejected the confessions made under torture. This decision annulled all the confessions of A. and some of the confessions of the other accused, Amiram Ben Uliel.  This is why Elisha is now under house arrest. It wouldn't have happened otherwise.

The father wishes to thank the Honenu organization that accompanied the media campaign in the affair, as well as the attorneys Adi Keidar and Zion Amir, "who for a year and a half interrogated the Shabak interrogators  and succeeded to extract from them a picture of what happened in the investigations in spite of the testimonies that were given under many restrictions and were vague.  The main testimony, incidentally, was that A., through a phenomenal memory, remembered exactly what each interrogator did, on what day and at what hour. He testified in a coherent manner before the judge and he also faced a cross-examination. "

The father summarizes his feelings in the spirit of this coming Shabbat, Shabbat Chazon, [the Shabbat that precedes Tisha B'Av] when we read a Prophecy of Reproach [Tochacha] over the distortion of  Justice. "Especially on the Eve of the Ninth of Av, we want to convey to the public that this is not a private issue of Amiram and A. This is an issue that requires a complete examination and housekeeping of the conduct of the Judicial system, how decisions were made and who gave permission of such torture." 

Following the minor's release, Shmuel Meidad, the Director of Honenu also called for the release of the second accused suspect, Amiram Ben Uliel: "The District Court ruled several weeks ago that both Ben Uliel and the minor were tortured during the interrogations. In addition, the court ruled that the torture led them to say things that were not of their own free will.  This led the court to disqualify the confessions given by torture and other confessions. The court made an artificial and cruel distinction between the minor and the adult, and decided that with Ben Oliel, a number of additional confessions could be made Kosher, even though it is clear to everyone that they were extracted after being being tortured and in the presence of GSS agents who tortured him Medad explained. 


"The only reason for this decision is the desire to please the public as it's presented in the Media.  There is no law and no justice here, but rather only the will and the satisfaction of bringing a  guilty verdict at all costs." Senior lawmakers both in Israel and abroad, do not understand why the court differentiated between the minor and the adult added Medad.


 Medad called for the release of Ben Uliel from his detention.  
 "Do not leave a scapegoat in this case. Do justice. Ben Uliel should also be released on house arrest. The Shin Bet conducted a negligent and illegal investigation that did not lead to the investigation of the truth, but rather to the results that they wanted to obtain in advance.  The Shabak led us to a situation in which we can  never know what happened that night in the village of Duma. This should not fall on the shoulders of Ben Uliel and he must be released immediately. "


שנתיים וחצי בתנאים קשים במאסר, כולל עינויים, הגיעו לסיומם כשהוריו של א' זכו לחבק אותו מחוץ לשערי הכלא.

חגית רוזנבאום , ז' באב תשע"ח 19/07/18 15:13


הילד אובחן כסובל מפוסט טראומה. הוריו של א'
הילד אובחן כסובל מפוסט טראומה. הוריו של א'ללא קרדיט צילום
הוריו של הקטין א' היו באמצע פריקת הארגזים תוך כדי מעבר דירה בתוך היישוב שבו הם מתגוררים.


הם ידעו אומנם כי באותו זמן התנהל בבג"ץ הדיון בערר שהגישה הפרקליטות על החלטת בית המשפט המחוזי לשחרר את בנם למעצר בית, אבל למודי אכזבות והלכי רוח בלתי צפויים של השופטים, הם לא נערכו לדרמה שעתידה הייתה להתחולל בתוך דקות ספורות. "אנחנו כל כך רגילים ששופט מחליט משהו ואז אצל השופט בערכאה הבאה זה מתהפך והוא מיישר קו, שההחלטה שהתקבלה הייתה בכלל לא מובנת מאליה".

"זה היה יום ראשון, בשעות הצהריים", משחזר האב, "באמצע שפרקנו את הארגזים בבית החדש אנחנו פתאום מקבלים את הבשורה המשמחת שהילד משתחרר מהכלא. הרגשנו שמחה גדולה שאי אפשר להבין בכלל. התחושה היא שזה לא צירוף מקרים: אנחנו עוברים לבית חדש, הוא יוצא לבית חדש, וכל זה בתוך תשעת הימים – שחסר רק שה' יחזור לבית שלו. הגענו לשערי הכלא אחר הצהריים, המתנו לו וכשיצא זכינו סוף סוף להעניק לו חיבוקים גדולים של אמא ושלי. כשהתחבקנו איתו אמרנו 'שמע ישראל', כמו במעמד של יעקב שנפל על כתפי יוסף כשנפגשו. להבין שהשחרור לא מובן מאליו, שהכול בסייעתא דשמיא ואנחנו מנתבים את השמחה האדירה לקבלת עול מלכות שמיים", אומר האב בקול נרגש.

איך הבן הגיב עם השחרור?

"הוא יצא מהכלא ונשא עיניים וכפיים לשמיים. זה היה מאוד מרגש. אי אפשר להכיל את זה. אחרי 16 פעמים של הארכות מעצר בבית המשפט העליון אתה מתייאש, רואה את עצמך שנים רבות בכלא, ופתאום אתה בחוץ. שמחה אדירה, אין כלים להכיל אותה".

א', אחד משני הנאשמים בפרשת דומא שנכלא עוד בהיותו קטין, שוחרר ביום ראשון השבוע למעצר בית לאחר כשנתיים וחצי שבהן היה כלוא בתנאים קשים, ובתום מאבק ממושך שניהלו הוריו, עורכי דינו וארגון 'חננו'. ביום חמישי האחרון החליט שופט בית המשפט המחוזי מרכז עמי קובו על שחרורו למעצר בית אצל סבו וסבתו, אולם הפרקליטות מיהרה לערער על ההחלטה לבית המשפט העליון. ביום ראשון כאמור נדחה הערר על ידי שופט בית המשפט העליון עופר גרוסקופף, שהורה לשחרר את א'.

"בישרנו לבני המשפחה וכולם בכו מרוב התרגשות", משתף האב בגל התגובות ששטף אותם, "קיבלנו מאות טלפונים ומסרונים מאנשים במעגלים קרובים ורחוקים, וגם מכאלה שאנחנו בכלל לא מכירים, בירכו אותנו ובכו מהתרגשות".

איך א' מתאקלם בחיים החדשים מחוץ לכלא?

"כרגע יש רק תחושות של שמחה. כל דבר חדש בשבילו: להסתכל מחלון המכונית בנסיעה מהכלא לבית הסבא והסבתא, לראות דרך חלון רגיל, לראות עצים ושדות. לצאת מהאוטו ולהיכנס לבית. כל דבר הוא חידוש בשבילו. להיכנס למטבח, לפתוח את המקרר, לגלות שיש שם אוכל כרצונך. להתחבק עם אבא, אמא, סבא וסבתא. כל דבר כזה הוא חוויה. כולנו מרגישים שאנחנו צריכים כרגע להשלים חסך של קרוב לשלוש שנים".

עשרים ואחד ימי עינויים

אחת העילות המרכזיות בבקשת השחרור הייתה מצבו הנפשי של א', שממנו סבל בכלא בעקבות החוויות הקשות שעבר, ולא זכה לטיפול רפואי הולם. האב מבקש לשמור על כבודו של בנו ועל צנעת הפרט, ומוכן רק לומר כי נכון לעכשיו מצבו של הבן הוא כזה ש"אובחן חד משמעית כסובל מפוסט טראומה, גם על ידי גורמי שב"ס וגם על ידי פסיכיאטרית מטעמנו. אני לא רוצה לפרט מעבר לזה. מיד עם שחרורו מהכלא יצרנו קשר עם גורם רפואי מטפל על מנת שנוכל לטפל בו". האב מזכיר כי הפוסט טראומה נגרמה כתוצאה מ"עשרים ואחד יום שבהם עבר עינויים בכלא. לא מדובר רק על ארבעה וחצי ימים שבהם ישב כפות לכיסא, סובל מחבטות, כיפופי ידיים ועוד. גם תרגיל המדובבים שעבר, שבו עבריינים מתחזים איימו על חייו, ודברים נוספים, היו עינויים מבחינתו".

האב מדגיש כי אומנם כעת, בימים הראשונים לאחר השחרור, נמצאים המשפחה וא' בענן של אופוריה, אבל ברור לכולם שבתוך זמן קצר יצטרכו להתמודד עם המציאות המורכבת שמכתיבים להם תנאי המעצר הקשים שקבעה הפרקליטות. "גם השופט גרוסקופף עצמו", מציין האב, "אמר בדיון שמדובר בתנאי המעצר הקשים ביותר שיכולים להיות, שהוא מעולם לא ראה תנאים כאלה". א' נמצא כאמור במעצר בית בבית סבו וסבתו, משם אסור לו לצאת בשום מצב. לגופו הוצמד אזיק אלקטרוני, "כך שאם הוא זז במילימטר מהמקום שהוגדר, תוך דקה יהיו פה עשרות ניידות. זו כליאה". הוא חייב לשהות בפיקוח צמוד של שני מפקחים בכל שעות היממה. עשרת המפקחים שאושרו על ידי הפרקליטות הם סבו וסבתו, הוריו וכמה דודים. על א' נאסר ליצור קשר מכל סוג עם כל אדם, למעט המפקחים המורשים לשהות במחיצתו. "אסור לו אפילו לדבר עם האחים והאחיות שלו, הם לא יכולים לבוא לומר לו שלום", ממחיש האב את חומרת התנאים, "מעצר הבית הוא למעשה בית כלא אחד גדול. בינתיים הגשנו בקשה שלפחות קרובים מדרג ראשון ושני יוכלו לבוא ולשוחח איתו".


מאבקם של ההורים לא נגמר עם השחרור, והם מתכוונים לפעול להקלת תנאי המעצר החלופי. "אנחנו מקווים מאוד שלא נמתין עוד חצי שנה עד שיתחילו להקל. הם צריכים להבין שהרעיון הוא לא להחליף את כלא א' בכלא ב'. חלופת מעצר מטרתה גם להעלות אותו על מסלול שיקומי. אנחנו רוצים שיבואו לכאן חברותות, מורים, מטפלים. כשהיה בכלא אופק הוא השלים את הבגרויות לבד, ורצה להמשיך לקורסים אקדמיים של האוניברסיטה הפתוחה. לא אישרו לו כי טענו שהוא מחבל. הוא צמא דעת. להיות עם עשרה מפקחים בלבד זה לא יאפשר לו להשתקם". התנאים המגבילים משבשים גם את סדר יומם של ההורים והסבים שאושרו כמפקחים, "זה בעצם מכניס גם אותנו למצב של כליאה. אני ואשתי בינתיים כל היום על הקו בין הבית שלנו לבית הסבא והסבתא כדי לפקח, ועושים את זה במקביל לעבודה ולתפקידים הנוספים שיש לכל אחד מאיתנו".

נאבקתם כשנתיים וחצי על קבלת חלופת המעצר, מאבק שברוב הפעמים נראה חסר סיכוי – זוג הורים נגד מערכת משפטית וביטחונית שלמה. אילו תובנות יש לך במבט לאחור, אחרי שנחלתם הצלחה?

"חל פה שינוי תודעתי בדעת הקהל", פותח האב, "בהתחלה רוב האנשים האמינו לבנט ושקד ולא לבן גביר, שאמר שהיו עינויים. חשבו שאלה הגזמות של ההורים, תרגיל של עורכי הדין כדי לשחרר אותו. פתאום, קצת לפני ההכרעה במשפט הזוטא, הציבור כולו – כולל המתנגדים לנו – נחשף לכך שהיו עינויים. זה קרה אחרי ששינינו גישה. לכל אורך הדרך חשבנו שאפשר לסגור דברים בשקט. כדי לחסוך אי נעימות מהמדינה, השב"כ והפרקליטות, אמרנו בוא נסגור את הכול בשקט, מאחורי הקלעים. אבל הגיע שלב שבו הבנו שזה תיק הדגל של השב"כ והפרקליטות והם מטילים עליו את כל יוקרתם. הבנו שהדרך היחידה לאפשר לשופטים להכריע לפי צו מצפונם היא לתת לעם ישראל לדעת מה קרה".

האב מסביר ש"קשה לצפות מהשופטים להכריע גם נגד דעת השב"כ והפרקליטות וגם נגד דעת הקהל, שחושבים כאילו הם מזכים רוצחים. אבל אם דעת הקהל תשתנה – השופטים יוכלו לקבל החלטה יותר אובייקטיבית. וזה מה שקרה". ההורים בשיתוף עמותת 'חננו' החלו בפעילות הסברה ציבורית לחשיפת העינויים: נשלחו מכתבים לרבנים וקובעי מדיניות, נחתמו עצומות של רבנים הקוראות לחקור את נושא העינויים, נמסרו ראיונות לתקשורת ועוד.

דרוש בדק בית יסודי

גל ההסברה כנראה נתן את אותותיו, שכן לפני ההכרעה במשפט הזוטא הודיעה הפרקליטות כי היא מבטלת את ההודאות שניתנו תחת עינויים, "והם הרי טענו כל הזמן שלא היו עינויים כלל", מדגיש האב. "כל זה קרה כתוצאה מהלחץ הציבורי. התודעה הציבורית השתנתה וזה איפשר לשופטים אחר כך לצאת בקביעה הכי אמיצה שאפשר לצפות לה: לומר שבחקירות נפגעו נפשם, כבודם וגופם של הנחקרים, ולכן השופטים פסלו את ההודאות שניתנו תחת עינויים. ההחלטה הזאת ביטלה את כל הודאותיו של א' וחלק מהודאותיו של הנאשם הנוסף, עמירם בן אוליאל. כל זה הביא בסופו של דבר לכך שא' נמצא היום במעצר בית, זה לא היה קורה אחרת".

האב מבקש להודות לארגון 'חננו' שליווה את המערכה התקשורתית בפרשה, וגם לעורכי הדין עדי קידר וציון אמיר, "שבמשך שנה וחצי חקרו את חוקרי השב"כ והצליחו להוציא מהם תמונה של מה התרחש בחקירות, למרות שהעדויות נמסרו תחת מגבלות רבות והיו מעורפלות. העדות המרכזית, אגב, הייתה של א', שבאמצעות זיכרון פנומנלי זכר מה בדיוק עשה כל חוקר, באיזה יום ובאיזו שעה. הוא העיד על הכול בצורה קוהרנטית בפני השופט, וגם עמד בפני חקירה נגדית".

האב מסכם את תחושותיו באווירת שבת חזון הקרבה, וקריאת נבואת התוכחה על עיוות המשפט. "דווקא בערב ט' באב, אנחנו מבקשים להעביר לציבור את ההבנה שזו לא סוגיה פרטית של עמירם וא', זו סוגיה שדורשת בדק בית יסודי בהתנהלות מערכת המשפט, איך מתקבלות החלטות ומי נתן אישור לעינויים כאלה".

בעקבות שחרורו של הקטין, קרא השבוע מנכ"ל ארגון 'חננו', שמואל מידד, לשחרר גם את הנאשם השני, עמירם בן אוליאל: "בית המשפט המחוזי קבע לפני מספר שבועות כי גם בן אוליאל וגם הקטין עונו במהלך החקירות. בנוסף לכך קבע בית המשפט שהעינויים הובילו אותם למסור דברים שלא מרצונם החופשי, דבר שהוביל את בית המשפט לפסול את ההודאות שנמסרו בעינויים והודאות נוספות. בית המשפט עשה הפרדה מלאכותית ואכזרית בין הקטין לבגיר, והחליט שאצל בן אוליאל כן ניתן להכשיר מספר הודאות נוספות, למרות שברור לכולם כי נגבו לאחר עינויים ובנוכחות אנשי השב"כ שעינו אותו", הסביר מידד.

"הסיבה היחידה להחלטה זו היא הרצון לרצות את הציבור כפי שנראה לתקשורת. לא משפטנות ולא צדק יש כאן, אלא רק רצון וריצוי ולהביא אשם בכל מחיר. משפטנים בכירים מאוד, גם בישראל וגם בחו"ל, לא מבינים מדוע בית המשפט הפריד בין הקטין לבגיר", הוסיף מידד.

מידד קרא לשחרר גם את בן אוליאל ממעצרו: "אל תשאירו שעיר לעזאזל בתיק הזה. עשו צדק. יש לשחרר גם את בן אוליאל לביתו. השב"כ ניהל חקירה רשלנית ובלתי חוקית, שלא הובילה לחקר האמת אלא לתוצאות אותן הם רצו להשיג מראש. השב"כ הביא למצב שלעולם לא נדע מה קרה בלילה ההוא בכפר דומא. הדבר לא צריך ליפול על כתפיו של בן אוליאל ויש לשחררו מיד".