סיכום נושא דומא, לפני סיכום

בס"ד

better translation into English is most welcome...Thanks!

סיכום נושא דומא, לפני סיכום

רות איזיקוביץ

https://drive.google.com/file/d/0B86sGl9yfinjcW5nYldkWEVybXRqLXh4U3dKWHZ6Mm0xMWVv/view?usp=sharing

בלילה שבין חמישי לשישי, 31 ביולי 2015, לא דקה אחת לפני חצות, זמן כניסת אותו תאריך, השליך אחד מכעשרים יהודים צעירים המכונים 'נוער גבעות', שני בקבוקי בירה ירוקים, אותם מילא בדלק, בעומדו ליד בית משפחת דוואבשה, לפני שהשליך אותם מבעד לשני חלונות שניפץ. כתוצאה מכך, תינוק והוריו נספו בדליקה. דבר זה היה ברור לגמרי, עוד לפני חקירה.

מידע זה נמסר לחוקרי כוחות הביטחון מיד אחרי האירוע, מפי כמה מתושבי הכפר. בידי השב"כ , שמצהיר היום, 7.1.16, חמישה חודשים לאחר מכן− "הכל בידינו", עדויותיהם החשובות של התושבים שהיו במקום בעת ההצתה, והמספרים לחוקרים, עוד באותה שחרית, הן על כך שהיה רק מצית אחד, והן על שניים, שלושה וארבעה, מה שהוסיף בהכרח אמינות לכל אחד מהמעידים.

אור ליום שישי 31.7.15, התייחס דובר צה"ל תא"ל מוטי אלמוז  לדליקה בכפר, וציין כי מדובר באירוע חמור מאד. הוא.סיפר באותו בוקר, כי האירוע החל קצת לפני ארבע בבוקר כששני רעולי פנים חדרו לבית בכפר דומא סמוך לישוב מגדלים.רעולי הפנים פנו תחילה לבית ריק ובהמשך, לבית משפחת דוובשא שברו את החלונות וזרקו בקבוקי תבערה לתוך הבתים. שני הבתים הם מאוכלסים, אחד מהם במקרה היה ריק". ועוד נכתב על קיר הבית- "נַקמַה" , שפורש כנְקמָה.

אי לכך, "את החקירה תוביל היחידה לפשיעה לאומנית" יהודית. אותה שעה ממש, אמר השר לביטחון פנים (שר המשטרה)−"עדיין אין קצה חוט לתפיסת מבצעי הרצח בכפר דומא ".

היחידה לפשיעה לאומנית מצאה כי  בחלוקת העבודה בין השניים שנראו לכפריים בדומא− מחתרת שמטרתה להפוך את המשטר ולהמליך מלך− שלח המצית בפועל, עמירם בן-אוליאל, את אלישע אודס,  קטין יהודי בן 16 , למשימת איתור מקום נגיש להצתה, ממנו נוח להימלט. בית דוואבשה, הממוקם במרכז הכפר דומא, נבחר בהיותו מקום העונה על צורך זה.

היו מי שטענו שההצתה נבעה מסכסוך פנימי בכפר, ולא נגרמה בידי יהודים, ואכן, כחודש לאחר מכן, הוצת בית נוסף של משפחת דוואבשה. הפעם, כוחות הביטחון קבעו סופית, כי "השריפה שהתלקחה לפני 3 ימים לא התרחשה על רקע לאומני. לפי בדיקות שנערכו, השריפה ככל הנראה התרחשה עקב קצר חשמלי או עקב הצתה". "ככל הנראה", כי תמיד קשה לקבוע אם היה קצר או לא. מכל מקום, שלא כמו ההצתה לפני חודש, שאז היה פשוט למדי לקבוע שלא היה קצר חשמלי, גם לא סכסוך חמולות, ומכאן שרק יהודים, מה עוד שכתבו בעברית – נַקמַה. לכן, למחרת לא התייחס דובר צה"ל תא"ל מוטי אלמוז  לאותה דליקה, ולא ראה צורך לציין כי מדובר באירוע חמור מאד. ערבים נגד ערבים, אינו בתחום חקירת השב"כ או צה"ל.

באותו בוקר, בשעה  08:59 עמד  שר הביטחון יעלון,  בראש שורת מגנים מכל שדירות נושאי משרות המדינה. ח"כ ענת ברקו מילאה  את סאת הצער וההאשמות, ב- 14:06 . רה"מ נתניהו שוחח עם יו"ר הרשות הפלשתינית אבו מאזן והביע זעזוע מהמעשה. נתניהו אמר למקבילו ברשות, כי "עלינו להילחם יחד בטרור ולא משנה מאיזה צד הוא".

הרוצח, עדיין יהודי אנונימי מופשט − אחד מבין 20 שנעצרו ושוחררו− היה כאמור, חבר מחתרת מסוכנת שרצתה "להפוך את המשטר, ולהמליך מלך"; מחתרת הידועה לשב"כ ברעיונותיה. שמות חבריה ידועים פחות, אך עד מקרה דומא היו גם מעשים− הצתות של מסגדים וכנסיות, חלקן בידי ערבים, אך המציתים לא הוכרו כחברי מחתרת מאורגנת שהכריזה על עצמה בשם כלשהו.

עמוס הראל וחיים לוינסון כתבי  'הארץ' מצטטים "הערכה במערכת הביטחון: מטרת המציתים בדומא - הפיכה מבוססת הלכה. במערכת הביטחון מעריכים כי קבוצה של עשרות פעילי ימין קיצוני עומדת מאחורי הצתת מסגדים, כנסיות ובתים פלסטיניים. הם לא מסתפקים בהרתעה מפינויים וחותרים לערער את יציבות השלטון".

מנגד, בכתב האישום נגדם נאמר רק, כי לאחר רצח מלאכי רוזנפלד ז"ל בידי פלסטינים ביוני 2015, קשרו עמירם בן-אוליאל והקטין הנאשם עימו קשר לבצע פיגוע נקמה נגד ערבים.

ארבעה חודשים אחרי אירוע דומא− הם הוגדרו כפצצה מתקתקת.  מחתרת השניים נעצרה רק כעבור 4 חודשי חופש בהם עקב אחריה השב"כ. 4 חודשים שבסופם, אחרי הרשעתם המיידית ע"י הרמטכ"ל, שר הביטחון, ראש הממשלה, נשיא המדינה, ח"כים ואחרים, "ישראל עדיין מנסה לאסוף ראיות נגד אנשי הימין הקיצוני שנעצרו בחשד להצתה בכפר דומא ביולי האחרון: עושים הכל כדי שיהיו ראיות", לדברי השר לביטחון פנים. בשלב זה כבר יכלו להצטרף למרשיעים, רבנים, ראשי מועצת יש"ע ודומיהם. הרב אלי סדן אף אמר ש"צריך לנשק לשב"כ את הידיים והרגליים". ברשימת המגנים היו בין היתר הרבנים: גיסר אברהם, גלעד יהודה, הרשקוביץ צחי, לאו בני, נבון חיים, נויבירט רונן, סתיו דוד, פוירשטיין רפי, קורן צבי, רונצקי אביחי, שלמה ריסקין,שרלו יובל.

הפצצות המתקתקות − הקטין אלישע אודס ועמירם בן-אוליאל, נעצרו רק אחרי שהן חשו במעקב אחריהן (השב"כ לא עצר אותן לפני כן, כי "רצה להמשיך לעקוב"), ולכן עברו להתגורר בירושלים, שם לא תשיגם יד השב"כ: "המעבר של בן-אוליאל עם אשתו ובתו  לירושלים שיכנע את החוקרים שבן-אוליאל הוא הרוצח. אז חשש השב"כ שהקטין ינסה עוד התקפה בירושלים". לכן אז הם הוגדרו כפצצות מתקתקות. אחרי 4 חודשים שהתגלגלו חופשיות. רק אז, למרות שכבר מן ההתחלה "היה בידינו הכל", נזקק השב"כ להשתמש ב"אמצעים מיוחדים" – עינויים כפי שהודה− השמורים לניטרול פצצות כאלה. העינויים הוכחשו כל אותה עת,עד שאושרו כנכונים ע"י השב"כ, זמן רב אחרי שעיתונאי בעתון המגזר 'מידה', חגי הוברמן, כתב כי "ברור שחלק גדול מהתיאורים על ה'עינויים' והסדיזם רחוקים מלהיות מדוייקים.אחרי שיחות ארוכות שניהלתי עם גורמים רבים, יש לי יסוד סביר להאמין לדברים שאמרה שרת המשפטים איילת שקד לאחר שבחנה את הנושא לעומק עם היועץ המשפטי לממשלה ועם ראשי השב"כ: לא היו עינויים פיזיים. כל ההליך מתבצע בליווי צמוד של מערכת המשפט ובהתאם לחוק. כל חקירות השב"כ מצולמות, מתועדות, ועוברים אישור של ראש השב"כ עצמו. העצורים כבר ראו עורך דין, ומצבם הרפואי תקין. הם נבדקים בצורה סדירה על-ידי רופא. ובניגוד לטענות ולפרסומים, לא התבצע ניסיון התאבדות על-ידי אחד מהעצורים, אלא אם מישהו ייתן תשובה הגיונית איך עציר שנמצא תחת מעקב של 24 שעות ביממה השיג סכין לחתוך את ורידי עצמו". ובאמת, איך יכול היה  הוברמן לשער שהשב"כ עצמו יבטל את דבריו?

ובינתיים התבררה דרך קבלת האישורים לעינויי הנערים. האישור לענות את העצורים  התקבל מהזנב לראש: תחילה פנה השב"כ, הזרוע המבצעת, ליועהמ"ש דאז, ויינשטיין, מבלי ליידע את רה"מ אליו הוא כפוף ישירות. אותו ויינשטיין אישר "אמצעים מיוחדים" לשב"כ, שתרגם אותם מיד לעינויים, ומיד החל בהם, עינויים שנמשכו עד לקבלת ההודאות. רק אז פנה ראש השב"כ למעסיקו הישיר, לראש הממשלה ודיווח לו בדיעבד. כל המהלך הזה התנסח בפי שרת המשפטים איילת שקד, כך: "ביררתי עם היועץ המשפטי לממשלה ועם ראש השב"כ וראיתי שהכל נעשה לפי חוק."

כאן נשאלת בהכרח השאלה: אם מן ההתחלה השתבח דובר השב"כ בכך  ש"הכל בידינו", וחייבות על-כן להיות אלה, בראש ובראשונה, ראיות פורנזיות, אזיי אין צורך בהודאה, מה עוד, שההודאה לא קבילה לפי חוק, משום שנגבתה תחת עינויים, ושגם אילולא זאת, היא מחייבת  "דבר מה נוסף", שאינו שחזור שכמוהו כהודאה. אומר משה אודס, אביו של אלישע העציר הקטין: "במהלך המשפט עצמו מודה הפרקליטות כי אין לה שום ראיות למעט ההודאה מצד הבן העצור".

פתרון לבעיה זאת נמצא לשב"כ, תחילה במשפט זוטא בו תבעה הפרקליטות שיתקבלו ההודאות משום שגם בעינויים "נשמר כבוד הנחקרים" והם "הודו מרצונם החופשי". כעבור ימים ספורים חזרה בה,ועכשיו טענתה היא, שאמנם היו עינויים, אבל החתימה על ההודאות נעשתה שלא בעת העינויים.

בסוף ספטמבר יינתן בעז"ה פסק דין במשפט הזוטא. עד אז ומתחילת 15 הארכות המעצר לפני כשנתיים וחצי, כל אחד מהעצירים נמצא בבידוד מסיבות בטחוניות, יוצא לחצר רק שעה ביום, נפגש עם עו"ד בנוכחות סוהר (שב"כ?) ואינו מורשה להתפלל במניין.

אחד? שניים?

זה המקום להביא את עדות תושבי דומא בליל ההצתה: "שני מתנחלים רעולי פנים"!

במסמכים המצויים בידי החוקרים, נמסרו עדויות משני תושבי הכפר דומא, הגרים בסמוך לבית משפחת דוואבשה שהוצת, שהגיעו באותו לילה למקום וראו בבירור שני אנשים רעולי פנים נמלטים מהזירה.  (כתבה מ-3.3.16)

גירסא מתבקשת: שני תושבי הכפר נוהגים להגיע לבית דוואבשה מידֵי לילה לפני ארבע בבוקר. (דובר צה"ל תא"ל מוטי אלמוז : "האירוע החל קצת לפני ארבע בבוקר כששני רעולי פנים חדרו לבית בכפר דומא)

גירסא אחרת: נדדה שנתם של שני תושבי הכפר, במקרה באותו לילה, וטיילו בקירבת ביתם שליד בית דוואבשה.

מכל מקום, אין לפקפק במהימנות עדויותיהם, למרות כמה שאלות:

1. האם התבקשה תשובה להנָחות שלעיל.
2. האם התקבלה גירסת העדים על מספר המציתים.
3. אם התקבלה גירסת העדים, מדוע כתב האישום על רצח הוא נגד אחד בלבד.
4. האם התקבלה בכללה גירסת העדים, למַעט מספר המציתים.
5. אם לא התקבלה גירסת העדים, ולדעת השב"כ היה רק מצית אחד,שגם שיחזר פרטים מוכמנים כגון צבע הבקבוקים וסוגם, מכונית סקודה שחנתה ליד הבית, ריצתו, נפילתו והמשך ריצתו, עליה לא דיווחו העדים הכפריים, האם העדויות עדיין אמינות.

השב"כ מצא התאמה נוספת בין עדות החשוד ועדויות הכפריים: "מבלי לדעת מה סיפרו הכפריים, סיפר בן-אוליאל לשב"כ (בתשובה לשאלת החוקרים האם רץ בלי לעצור או ליפול) שרץ,נפל, קם וברח". עדותו תאמה את עדות הכפריים  (ש[אחד]"עמד", שהם "נמלטו", ש"הם ברחו")

אחד מ(שני) העדים תיאר עוד: "ראיתי שני אנשים לבושים בלבוש אחיד וכיסוי שחור, שמכסה את כל הראש, כולל הצוואר, עם פתח לעיניים, לפה ולאף, וחולצה ארוכה, שרוולים ארוכים שחורה ומכנס ג'ינס שחור. אחד מהם עמד קרוב לראש של ריהאם והשני קרוב לראש של סעד". אחד העדים אמר: "צעקתי בקול רם כדי להעיר את השכנים, וכשחזרתי למקום ראיתי שהם ברחו" (העדויות מתומללות ומתורגמות מערבית ).            

איננו יודעים מה בכתב האישום, אך ידוע שהוגש רק נגד מצית יחיד, בן-אוליאל. חבר המחתרת השני, אלישע אודס, לא הגיע לדומא. הוא נשאר במערה בה החליטו להיפגש, ולא נפגשו, על פי עדותו. אבל, "העדות על שני חשודים ולא אחד מאוששת על ידי מסמך אחר, הטוען כי גשש של צה"ל  [בדואים בדרך כלל] זיהה עקבות של שני חשודים ולא אחד, מהציר לדומא ובחזרה. עכשיו זה מסתדר עם עדות תושבי הכפר, פחות עם הגשת כתב אישום נגד אחד בלבד.

עד כאן כל הידוע לנו על פרשת דומא.

בינתיים מחכים העצירים המבודדים בתאם, מכוח צו המעצר ה-15. מחכים בימים ובלילות ללא שינה בני משפחותיהם, ומחכים גם אנחנו המבולבלים מעט, להחלטה במשפט זוטא− ההודאות תחת עינויים קבילות או לא. היו תחת עינויים, או לא. יהיה משפט גם אם אינן קבילות, או אין מלבדן לפרקליטות בדל ראיה למעט ההודאה, שאם כן, העצירים ישוחררו בלא אשמה, והמאשימים יוליכו את קלונם הרחק מעין הציבור.

--

Sincerely,

Robin Ticker

Activist emails sent to my list  are L'Ilui Nishmat Yisrael ben David Aryeh ob"m (Izzy - Kaplan) and Howard Chaim Grief great activists and lovers of Eretz Yisroel, Am Yisroel and the Torah. Yehi Zichronum Baruch.  May their memories serve as a blessing. 

Most of these emails are posted on Shemittahrediscovered.blogspot.com

Personal emails to individuals will not be posted to my blog.